בס"ד

התעמלות??? עבודת השם!

"לאן אתה הולך?" שאל אותי החברותא שלי לגמרא כשעיניו פעורות בתדהמה, "ליוגה??? מה לדוס וליוגה? או יותר נכון מה בכלל לדוס ולהתעמלות?"

"קבל תיקון" אמרתי לו "אני הולך לעבוד את השם". בשלב הזה כבר הפך מבטו ממבט של פליאה ופלצות לכזה של רחמים…

אנשים רבים נוטים לטעות ולחשוב כי עבודה רוחנית פרושה התעלמות מהגשמיות, מהגוף ומצרכיו או אפילו סיגופו.

עשר שנים ישב הרמב"ם ספון בחדרו ולא יצא מפתחו עד שסיים את חיבורו המקיף "משנה תורה לרמב"ם". בלילה שהשלימו ראה בחלומו את אביו ואדם אחר עמו.

היה זה משה רבנו שבא לתהות על קנקנו של ספרו ולאחר שעבר עליו אמר לו "ישר כחך".

בהלכות דעות שבמשנה תורה מלמדנו הרמב"ם מהם התנאים וההכנות לעבודת השם, וכותב הרמב"ם (שם,ג',ג'): "המנהיג עצמו על פי הרפואה, אם שם על לבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו אין זו דרך טובה, אלא ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב…"

ופוסק עוד הרמב"ם (שם ד',א'): "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה"

האם ניתן לשמור על גוף בריא ושלם ללא פעילות גופנית?

הרמב"ם שכידוע מעבר להיותו עמוד ההוראה אף היה רופא בעל שם, ממייסדי ענף הרפואה ומהקדמונים היחידים אותו מצטטים אף רופאים בני זמננו פוסק חד משמעית (שם,ד,יד-טו): "עוד כלל אחר אמרו בבריאות הגוף, כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רפין אין חולי בא עליו וכחו מתחזק, ואפילו אוכל מאכלות הרעים. וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל… אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה, כל ימיו יהיו מכאובים וכחו תשש…"

ואל יעלה בדעתך לחשוב כי דיבר הרמב"ם בלשון גוזמא או הפרזה שהרי מקובלנו מפי גדולי עולם שחקרו את חיבורו ומצאו כל מילה ומילה בו מדוקדקת ומפולסת כחוט השערה בבהירות עצומה.

פועל יוצא מדברי הרמב"ם הינו:

• בלתי אפשרי לשמור על בריאות הגוף ללא פעילות גופנית אשר בלעדיה יבואו על האדם תשישות ומכאובים.
• לאדם תשוש וכואב לא יכולה להיות ידיעה או הבנה אמיתית בבורא או בתורתו.
• לשמור על גוף בריא חזק ושלם על מנת שתהא נפשו ישרה לדעת את בוראו הנו מדרכי השם.

כדי לנסות לרדת לעומק דעתו של הרמב"ם "הנשר הגדול", כדאי לעיין בספרו מורה הנבוכים חלק ג' פרק כז:

"כוונת כלל התורה שני דברים, והם תיקון הנפש, ותקון הגוף, אמנם תיקון הנפש הוא שינתנו להמון דעות אמתיות כפי יכולתם… וזאת השנית היא הצריכה יותר תחלה, והיא אשר הפליג לדקדק בה ולדקדק בחלקיה כולם, מפני שאין יכולת להגיע אל הכוונה הראשונה אלא אחר שיגיעו אל השנית הזאת, והוא שכבר התבאר במופת שהאדם יש לו ב' שלמויות, שלמות ראשון והוא שלמות הגוף, ושלמות אחרון והוא שלמות הנפש, ושלמותו הראשון הוא שיהיה בריא על הטוב שבענייניו הגשמים…ושלמותו האחרון הוא שיהיה משכיל בפעל, והוא שידע כל מה שיכולת האדם לדעתו מכל הנמצאות כפי שלמותו האחרון, ומבואר הוא שזה השלמות האחרון אין בו מעשים ולא מדות, ואמנם הוא דעות לבד, וכבר הביא אליהם העיון וחייבה אותם החקירה,ומבואר הוא גם כן שזה השלמות האחרון הנכבד אי אפשר להגיע אליו אלא אחר הגיע השלמות הראשון, כי האדם אי אפשר לו שיצייר מושכל ואפילו ילמדוהו אליו כל שכן שיתעורר לו מעצמו, בעוד שיש לו כאב או רעב חזק או צמא או חום או קור חזק, אבל אחר הגיע השלמות הראשון אפשר להגיע אל השלמות האחרון אשר הוא הנכבד בלא ספק, והוא סבת החיים המתמידים לא זולתו, והתורה האמתית אשר בארנו שהיא אחת ושאין זולתה והיא תורת משה רבינו, אמנם באה לתת לנו שתי השלמיות יחד…"

הגוף הינו הכלי של הנפש ("כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ" דברים פרק יב') או בלשון הזהב של רבי חיים ויטאל תלמיד האר"י הקדוש: "וכמו שלבוש גוף האדם יעשהו האומן בתבנית איברי הגוף כן עשה הוא יתברך את הגוף שהוא לבוש הנפש בתבנית דיוקן הנפש ברמ"ח אברים ולהם שס"ה גידים המקשרים את האברים, ולהמשיך על ידם הדם והחיות מאבר אל אבר כדמיון צנורות, ואחר יצירת הגוף נפח בו נפש חיה כלולה מרמ"ח איברים רוחנים ושס"ה גידים, ויתלבשו תוך רמ"ח איברים ושס"ה גידים, של הגוף ואז פועלים איברי הנפש פעולתן על ידי הכלים שהם איברי הגוף כגרזן ביד החוצב בו, והראיה לזה כי לא יפעלו איברי הגוף פעולתם אלא בעוד הנפש בהם עין רואה ואוזן שומעת וכו', ובהסתלק הנפש חשכו הרואות בארובות ונתבטלו כל החושים מרמ"ח אברים".

ניתן אם כן להמשיל את הגוף והנפש לרכב ונהגו(בהתאמה), גם אם הנהג יהיה אלוף העולם בנהיגה, ללא רכב תקין לא יגיע אותו נהג לשום מקום… אבל בעוד שלרכבנו אנו דואגים למלא דלק ושמן, מים, אויר בגלגלים ולטפל בו תקופתית האם אנו עושים כן גם לגופנו?

אם ננסה לענות על השאלה הזאת בכנות נגלה כי לדאבוננו מרביתנו אינם נוהגים כך.

כל כלי רכב דורש 5 דברים, מערכת שמן, מצבר, מערכת קירור, דלק ונהג אחראי מאחורי ההגה. עתה, בואו נביט על הצרכים האנושיים וננסה לראות האם היוגה כפעילות גופני עונה עליהם:

"מערכת השמן" – תרגול נכון

תלמדו כיצד לפעול במטרה לספק שימון למפרקים, לרצועות השרירים, הגידים, וחלקים אחרים בגוף על מנת להגביר את הסירקולציה והגמישות ופועל באופן דומה גם ברובד האנרגטי.

"מצבר" – נשימה נכונה

תאפשר לכם לסייע לגוף להתחבר אל המצבר שלו מקום בו מאוחסנת אנרגיה פוטנציאלית אדירה. כאשר עושים שימוש בטכניקות יוגה ספציפיות של נשימה (פְּרָנָיָמָה), האנרגיה משתחררת וגורמת לחידוש נעורים פיזי ומנטלי.

"מערכת הקירור" – הרפיה נכונה

נועדה להרגיע את המערכת, כמו הרדיאטור ברכב. כאשר הגוף וההכרה מותשים ללא הרף, יעילותם הולכת ופוחתת. הרפיה היא הדרך הטבעית להטענה מחדש של הגוף.

"דלק" – תזונה נכונה

התזונה הנכונה מספקת דלק עבור הגוף. התזונה היוגית היא תזונה , המבוססת על מזונות טהורים, פשוטים וטבעיים, והמעוכלים ונספגים בקלות, ומקדמים בריאות בגוף מצד אחד אם שמירה על צלילות הדעת וטהרה רוחנית מצד שני.

"נהג אחראי" – הנפש

חשיבה חיובית והתבוננות: משמעות המונח יוגה הנו חיבור של הגוף לנפש ורתימת כל הכוחות (של הגוף והנפש) לצורך הרוחני. ההתבוננות (מדיטציה) ששימשה מקובלים במשך כל הדורות להתעלות ועבודה רוחנית והחשיבה החיובית שמודגשת לאורך כל התורה כבסיס לעבודת השם (דברים פרק כח: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת השם אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל") הנן המפתח להשגת שליטה על ההכרה ותת המודע.

ריכוז, איזון, צלילות מנטלית, בהירות מחשבתית, שלווה פנימית ויציבות רגשית – כל אלה צומחות ומלבלבות בעזרת תרגולים אלה.

מן המקובץ עולה כי פעילות גופנית הנו תנאי מוקדם והכרחי לבריאות האדם וככזה הנו בחינה של עבודת השם וכי היוגה הנה הפעילות הגופנית שעונה על צרכי גוף האדם ונפשו באופן המיטבי.

יוגה יהודית (חלק א') – יוגה ויהדות מה הקשר?, 3.5 out of 5 based on 11 ratings

נשמח לשמוע את דעתכם על המאמר