יוגה והתבוננות (חלק ב') – איך זה עובד
במאמר הקודם דיברנו על החשיבות והתועלות שבתרגול התבוננות פנימית בכלל וטכניקת "שויתי" בפרט. במאמר שלפנינו נרחיב יותר כיצד עובד המנגנון של טכניקת ההתבוננות "שויתי"
איך זה עובד?
"רשימו"
רשימו הינו מונח קבלי. הקבלה עוסקת הרבה ברצונות הנקראים "כלים" בלשון הקבלה ומילויים – "אורות", לא במובן הגשמי כמובן אלא במימד של תענוג או הנאה. כשהנפש המשתוקקת מקבלת את מילוי רצונה אזי נכנה זאת בלשון הקבלה כי "האור ממלא את הכלי". לכל פעולה יש "רשימו", או בלשוננו רושם, קרי גם אחר הסתלקות האור נשאר רשימו ממנו בכלי. לדוגמא, זיכרון של חוויה חיובית הממלא אותנו שמחה מדי היזכרנו בו, או אפילו אם על מנת לסבר את האוזן נגשים קמעה את הדברים טעם השוקולד שנשאר לנו בפה הרבה אחרי שהשוקולד עצמו כבר מונח לבטח בקיבתנו… (הדוגמא אינה מושלמת הואיל וגם טעם זה יחלוף מתי שהוא וברוחניות זמן אינו מהווה פרמטר).
כל חוויה שאנו עוברים משאירה איזשהו רושם בתת המודע שלנו. חוויה חזקה משלב הילדות או חוויה החוזרת ונשנית פעמים רבות, יוצרות רושם חזק יותר מאחרות. חוויות משמעותיות פחות יוצרות רשמים חזקים פחות, כך כל חוויה לפי עניינה. בשלב הבא, כאשר החוויה חוזרת שוב היא מעוררת בכל פעם את הרושם שנשאר מאותה החוויה בפעם הקודמת, מה שיוצר דפוס של התניה.
פעולת השינה או החלימה בהקיץ מסייעת לנו לפרוק את המטענים הנפשיים שצברנו במהלך היום, פריקת המטענים הנפשיים במהלך השינה או החלימה בהקיץ הינה מנגנון לא מודע של הנפש לשחרור מטענים, מנגנון זה של הנפש מסייע לנו להחליש את עצמת החוויה ככל שעובר הזמן. אנשים שמנגנון זה נפגע אצלם או עובד בצורה לא תקינה, חוזרים וחווים את אותה החוויה שוב ושוב באותה עצמה עד כדי איום על שפיותו של האדם.
בטכניקת ההתבוננות אנו משתמשים באותו המנגנון, אלא שאנו משתמשים בו בצורה מודעת.
בנקודת ההשקטה אנו מאפשרים לתת המודע ל"שדר" את החוויות החוצה ו"לנקות" את המטענים שהצטברו אצלנו.
"שיטת המגרה"
ניקוי המטענים מתבצע בדרך כלל אצל רוב בני האדם ב"שיטת המגרה" – מה שנכנס אחרון יוצא ראשון – לכן בתחילת ההתבוננות יש לתת לרובד הראשון להתפרק, לתת למחשבות להתפזר בחלל בטכניקות בהן נעסוק בהמשך. רק בנקודת השקט אפשר לרדת לחוויות העמוקות בעלות הרושם החזק, תוך כדי שאנו שומרים על מודעות מתוך עמדת המתבונן.
בשעת ניקוי המטענים בשעה שאנו לא מודעים (שינה/חלימה בהקיץ) האפקט הוא אחר, אנו חווים את החוויה כמעט באותו רושם חזק ועוצמתי שחווינו בחוויה הראשונה ומגיבים באותו אופן, בצורה כזו נדרשת לנו שינה מרובה או חלימה בהקיץ חוזרת ונשנית ורק לאחר הרבה מאוד פעמים יתפרק אותו המתח. חוויות עמוקות ו/או ראשוניות שהשאירו אצלנו רושם עוצמתי והן בעלות מתח רב (כמו משקעים קדומים של היחסים עם הורינו למשל) לא תתפרקנה באופן כזה.
מאידך, כאשר אנו חווים את התהליך באופן מודע, יש לנו את הבחירה שלא להגיב באותו האופן. כעת כשאנו נמצאים בעמדת המתבונן, ניתן לפרק מתחים, דפוסים רגשיים ומחשבתיים עמוקים וטעונים מאוד וכך לשנות את אותם הדפוסים והרגשות. השיטה הבדוקה והמנוסה היא לתת למחשבות, לתחושות ולרגשות לחלוף ללא תגובה עליהם, על מנת שלא ליצור ריאקציה רגשית, כדי להצליח בתהליך ההתבוננות עלינו להימצא בעמדת הצופה מהצד, המתבונן ולא בעמדת השופט והמבקר.
אם להשתמש במטפורה – נתייחס למחשבות בדיוק כפי שהצוללן מתייחס לבועות שהוא מעלה לפני הים, הוא לא מנסה לתפוס אותן או להיאחז בהם אלא פשוט נותן להן לצוף למעלה…
"איכה?"
נשמע פשוט? אז זהו, שלא תמיד…
באופן טבעי, ותלוי בעוצמת הרגש שמפעילה בנו המחשבה, לעיתים נמצא את עצמנו נסחפים אחר המחשבות והרגשות שהן מפעילות עלינו ואנו נוטים להפליג איתן הלאה. היסחפות זו מובילה אותנו, בתוך תהליך ההתבוננות לחוסר מודעות, בשעה זו נשאל את עצמנו "אייכה?" על מנת להחזיר לעצמנו את המודעות למחשבה ולרגש שהתעורר בנו. על מנת להקל על התהליך נוכל לחזור למהלכים המוקדמים של תהליך ההתבוננות (נשימה) או ישירות ל"שויתי" כפי שיפורטו במאמרינו הבא בנושא.
אורי ברוך שרף
מורה ליוגה ליחידם וקבוצות בצפון הארץ
יוגה והתבוננות (חלק ב') – איך זה עובד,
אנו מעריכים פרטיות - לא נמסור את המייל שלך לאף אחד